בית המשפט העליון עשה צעד נוסף וקיצוני, במגמה הנמשכת של החמרת והחרפת ההגנה על זכויות יוצרים ובמאבק העיקש נגד ניגון מוזיקה בפומבי בבתי עסק במדינה.
המדובר, כמובן, שוב בתביעה של אקו"ם, אגודת המלחינים והכותבים של מוזיקה בישראל, והפעם תביעה נגד בית קפה בקניון בנתניה אשר קיים הופעה חיה של אומן שביצע יצירות מוסיקליות. מפסק הדין ניתן להסיק כי לקניון הדרים, בו שכן בית הקפה, היה הסכם עם אקו"ם וניתנה לו רשות להשמיע מוזיקה, אך בהסדר לא נכללו הופעות חיות בתוך בית הקפה, אלא רק ברחבות הפתוחות של הקניון.
כבר התרגלנו לכך שאקו"ם תובעת ואף זוכה שוב ושוב בתביעות נגד בתי עסק קטנים, בתי קפה, מספרות, וכל מקום בו משמיעים מוסיקה בלי לשלם תמלוגים. אבל במקרה זה מדובר בהליך מיוחד במינו. אקו"ם לא הסתפקה בתביעה נגד בית הקפה, קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ, אלא הגישה את התביעה נגד מנהלו של בית הקפה. תביעה אישית לאחריות אישית.
התביעה התחילה בבית משפט השלום ברחובות. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע פיצוי של 70,000 ש"ח לטובת אקו"ם. בערעור שהוגש לבית משפט המחוזי בתל אביב טען בית הקפה בין היתר כי אין מקום להטיל אחריות אישית על המנהל. בית המשפט המחוזי, קבע כי אין מקום להטיל אחריות אישית על המנהל. השופטים במחוזי הגיעו להחלטה כי, הטלת האחריות האישית על המנהל פוגעת בעקרון היסוד של האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. לדעתם, לא ניתן לקבוע שהמנהל השמיע את היצירות לתועלתו הפרטית, אלא להגדלת הרווחים של בית הקפה, ואין מקום לזהות את התועלת לבית הקפה, עם תועלתם הפרטית של בעלי המניות או המנהלים.
אך בבית המשפט העליון התהפכה הפסיקה. למרות משקלם האישי הכבד של השופטים הבכירים בבית המשפט המחוזי, לא היסס העליון, לפי השופט אליקים רובינשטיין לקבוע כי מנהל בית הקפה אחראי אישית על הפרת זכויות יוצרים הגלומה בהשמעה הפומבית של היצירות, וכי ההפרה נעשתה ל"תועלתו הפרטית". השופט רובינשטיין נעזר בין היתר בחוק זכויות יוצרים החדש, שנכנס לתוקפו לאחר האירוע בבית הקפה. החוק הקודם דרש לצורך הטלת אחריות כי האדם "הרשה, לתועלתו הפרטית, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים". החוק החדש, משנת 2007 קובע כי "המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים...". שינוי זה תואם לדעתו של בית המשפט העליון את המגמה להרחיב את האחריות לעזור ליוצרים ככל הניתן להתגונן מפני גזלגזילה של זכויותיהם.
בית המשפט העליון נשאר נאמן למגמה הרווחת בו בשנים האחרונות, להחמיר ולהרחיב את האחריות על הפרת זכויות יוצרים, וזאת גם על חשבון התעלמות מאינטרסים ציבוריים או משפטיים אחרים, הדוחפים לכיוונים אחרים, כמו חופש הביטוי, חופש העיסוק, או האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. המגמה הזו נובעת במעמקיה מהשינויים הטכנולוגיים המאיימים לשנות מן היסוד את דיני זכויות יוצרים. כל עוד השינויים האלה לא מתרחשים, יש לשים לב למגמה הזו ולהיזהר. הפרת זכות יוצרים הפכה לסיבה המרכזית להרמת מסך ולהטלת אחריות אישית על מנהלים.
